• לאחרונה התבשרנו על החלטתו של בנק הפועלים לחלק את מניותיו בישראכרט כדיבידנד בעין. 
• בפני הבנק עמדו מספר אפשרויות למכירה: מכירה בבורסה, מכירה לגורם אסטרטגי וכמובן 

כחלוקת דיבידנד בעין.

• נשאלת השאלה מה הסיבות להעדפת חלופה זו על פני החלופות האחרות וטור זה מנסה להציג 

הסבר אפשרי:

* מהירות ביצוע

* מיקסום הערך שכן הבנק חוזה תקופה קשה לישראכרט 

* מניעה מודעת של חבירת ישראכרט לגוף גדול שיסייע בהעצמת התחרות לבנק 

* סיבה רביעית, טיפה קונספירטיבית, אולם מעט 'צבע' לא יזיק. ראו להלן 

—————-

בתחילת פברואר התבשרנו כי בנק הפועלים קיבל החלטה לחלק את מניות ישראכרט שבבעלותו

כדיבידנד בעין (קרי כל המחזיק במנית בנק הפועלים יקבל 0.04944 מניית ישראכרט).

החלטה זו הגיעה דווקא לאחר שבעיתונות הכלכלית התפרסמו ידיעות אודות קבוצות המתגבשות

לצורך רכישת השליטה בחברת כרטיסי האשראי הציבורית ישראכרט.

הקבוצה הראשונה אודותיה פורסם היתה בראשותו של יונה פוגל, לשעבר מנכ"ל פז, והקבוצה

השניה היתה בראשות חברת ההשקעות בלקסטון שכזכור התפרסמה בשוק הישראלי ב- 2018

בהקשר דומה בנוגע למגעים אודות רכישה אפשרית של לאומי קארד (כיום 'מקס') שנמכרה לבסוף

לורבורג פינקוס.

מהו דיבידנד בעין?

בחשבונאות הכנסה בְּעַיִן או הטבה בְּעַיִן היא הכנסה שאינה בכסף אלא כזו המתקבלת בשירותים

או מצרכים. כאשר מדובר בדיבידנד, האירוע נקרא דיבידנד בעין (להבדיל מדיבידנד במזומנים).

דיבידנד בעין נפוץ כאשר חברה ציבורית רוצה להפריד בין הפעילויות השונות שלה. כזהו המקרה

כמובן בין בנק הפועלים וחברת ישראכרט שכזכור, וועדת שטרום כפתה על הבנק למכור אחזקותיו

בה. החלק הראשון הופץ באמצעות הנפקה בבורסה ובידי הבנק נותרה יתרה של 33%.

נשאלת השאלה מדוע בחרו בבנק דווקא בשיטה זו ולא במכירת הנתח שנותר בידיהם לאחת

מהקבוצות לעיל ואולי אף קבלת פרמיה בגין השיעור המשמעותי?

ניתן להערכתנו למנות ארבע סיבות אפשריות לדבר. הקורא הנבון יחליט איזו סיבה היתה

משמעותית יותר ואולי מדובר אף בצירוף אפשרי של חלקן או כולן.

הראשונה: מהירות הביצוע. מכירה לאחת מהקבוצות כוללת על פי רב תהליך הנקרא "Due Diligence"

תהליך שאורך זמן. הבנק ככל הנראה שואף לסיים את הסאגה כמה שיותר מהר (המכירה היתה חייבת להסתיים השנה) 

וזאת על מנת להתמקד בפעילות הליבה שלו ולא לדאוג לאי עמידה בכללים הרגולטורים.

השניה: הבנק מנצל מידע א-סימטרי שבידו לגבי הרעה עתידית בעסקי הפעילות. בהחלט יתכן

שזה אפשרי אבל קשה להאמין שראשי הבנק יסתכנו בחקירת רשויות החוק, תביעות יצוגיות

ומשקיעים זועמים, כשעננת החקירה האמריקאית עדיין שורה מעל הבנק.

השלישית: חבירה לגוף גדול עם משאבים פיננסים היתה מעצימה מתחרה עתידי (ולמען הסר

ספק, ישראכרט היא בהחלט מתחרה ראוי בתחום ההלוואות לצרכן). חלוקה של דיבידנד בעין מונעת

זאת או לפחות דוחה תהליך שכזה.

הרביעית: פתרון אלגנטי להעלאת התשואה להון גם אם ההגיון נשמע מעט קונספירטיבי.

נסביר: כבכל חלוקת דיבידנד, גם בחלוקת דיבידנד בעין ההון מופחת בגובה הדיבידנד (סביב 860

מ' ₪ בעת ההודעה, וכיום סביב 780 מ' ₪ שכן מאז ההודעה ירד מחיר המניה בכ- 10% ).

כל חלופה אחרת מלבד דיבידנד אינה מקטינה את ההון. יתרה מזאת, מכירה לגורם אסטרטגי שהיה

משלם פרמיה היתה מגדילה את ההון. יתמה הקורא הנבון מדוע מכירה בפרמיה היא רעה? אז נציין

כי היא לא רעה אולם בטווח הקצר היא פוגעת בתשואה להון.

קצת למספרים:

נניח שבעולם כתיקונו הבנק מייצר תשואה של 9% על ההון. הון הבנק (נכון לרבעון השלישי של

2019) עומד סביב 39 מיליארד ₪ ובהתאם מדובר ברווח נקי סביב 3.5 מיליארד ₪.

20% ביחס למחיר ששרר טרום – נניח שמכירה לגוף משמעותי היתה מבוצעת בפרמיה של 15%

ההחלטה (השווי טרום ההודעה עמד על כ 2.6- מיליארד ₪ וחלק הבנק עמד על כ- 860 מ' ₪).

תמורת המכירה היתה מגדילה את ההון ב- 1 מיליארד ₪ בזכות הפרמיה וההון היה גדל למעל 40

מיליארד ₪. בהתאם, התשואה להון (מנוטרלת רווח הון חד פעמי בגין המכירה) היתה סביב 8.7%

לעומת זאת, חלוקה של דיבידנד בעין מקטינה את בסיס ההון לרמה של כ 38.5- מיליארד ₪

והתשואה להון עומדת כבר על כ- 9.1% . בהתחשב בזה שהחקירה האמריקאית טרם הסתיימה

והבנק אינו עובד במלוא הכוח כדי לנצל את בסיס הונו ולייצר רווחים, הרי שפער שכזה נותן שקט

לפחות לשני רבעונים ואולי עד אז החקירה תסתיים, ובא לציון גואל..

האמת שאין לנו דעה בנושא, רק נציין, שלטעמנו המחיר של ישראכרט אטרקטיבי, אך על כך,

בסקירה הבאה..