מספר התפתחויות רגולטוריות מעניינות מסייעות בקֵרוּב תחום השירותים הפיננסיים ללב המשקיעים (תחום המכונה לעיתים 'אשראי חוץ בנקאי') הודות לפיקוח מוגבר שלטעמנו אמור להקטין את רמת התחרות לשחקניות הגדולות בתחום.

תמחור שנראה הוגן על רקע התקופה הופך את הסקטור להערכתנו לכדאי להשקעה, כאשר הבחירה בתוך הסקטור תלויה בהעדפות המשקיע ויחסי סיכון/סיכוי בהם הוא מוכן להשקיע.

שוויץ של ימי הביניים נאלצה להתמודד עם מבנה טופוגרפי שהקשה עליה להתבסס על חקלאות. העמקים שבין ההרים לא קיבלו מספיק אור ולכן גידול החיטה לא התאפשר. בלית ברירה השוויצרים ניצלו את הדבר בו הם באמת היו טובים כדי להתפרנס: שכירי חרב. זה נשמע לנו מוזר היום, אבל בחלק נכבד מימי הביניים, נחשבו שכירי החרב השוויצרים ללוחמים הטובים ביותר באירופה. אלו ששרדו את המלחמות, הביאו את כספי השוד והביזה הביתה וסייעו לבסס את הבנקאות המקומית ששילמה להם ריבית על "ההפקדות" והעניקה הלוואות לנדרשים. מאז כמו שנהוג לומר, השאר הוא היסטוריה.

את הסיפור היפה הזה אנו מספרים כי חשוב לנו להדגיש את הרעיון שמובנה במענה שנתן אספסינוס הקיסר לטיטוס בנו, לנוכח תמיהת האחרון לגבי גבית אגרה על שימוש בבתי הטואלט הציבוריים, ש – "לכסף אין ריח". כבן למלווה בריבית, הבין אספיאנוס משהו ככל הנראה על טיבו של הכסף.

ואם בהלוואות בריבית עסקינן, אין חברות מעניינות יותר מחברות אשראי החוץ בנקאי לעסקים או כפי שהרגולטור מגדירן כ-"נותנות שירותים פיננסיים" המהוות דוגמא מרתקת לתחום שלאט לאט כובש את מקומו בקרב המשקיעים כלגיטימי, גם אם חלק לא קטן סבור בטעות כי מדובר ב"שוק אפור".

אם בעבר דובר על תחום שמהווה פתרון הכרחי עבור עסקים שנדחו בידי המערכת הבנקאית ולכן גובה מהם ריבית גבוהה גם אם לא כזו של השוק האפור (אליו אכן נגררו לווים שבעל כורחם נדחו הן מהמערכת הבנקאות והן מנותני השירותים הפיננסיים), הרי המהלך האדיר שעבר התחום הזה בשנים האחרונות בהובלת הרגולטור, מדגיש את הפערים עוד יותר ומכניס את התחום ללב ליבו של הקונצנזוס.

על מנת לסבר את האוזן, נסביר תחילה את המנגנון הפשוט של הליך מתן ההלוואה, שמאפיין גופים אלו. נציין כי המינוח המקצועי הינו "ניכיון ממסרים דחויים", ובעגה העממית המינוח הינו 'נכיון צ'קים'. כך או כך, הכוונה פשוטה: מדובר בהליך לפיו צ'ק על סכום מסוים מתקבל על ידי החברה המלווה. זאת, מעבירה תמורתו סכום נמוך יותר וגובה את מלוא הסכום לאחר תקופה שבממוצע נעה סביב 90- 120 יום.

לצורך העניין, נניח שהתקבל צ'ק על סך 1000 ₪. המלווה מעבירה ללווה סכום של 950 ₪ וגובה את ה- 1000 ₪ בסוף התקופה. הריבית ללקוח היא אמנם 5% לשלושה חודשים (אותם 50 ₪ עליהם נאלץ לותר) וזה לא מעט, אבל את ההלוואה הוא קיבל באופן מהיר מאוד (מדובר בשעות) והגמישות הפיננסית הזו הופכת את הסיטואציה לכדאית עבור כל הצדדים. אין מדובר בפעילות זניחה: היקף האשראי שלה כבר מכובד ועומד סביב כ- 3.5 מיליארד ₪ (ש"מתגלגלים" מספר פעמים בשנה ועל כן שווי ערך להיקף הלוואות של כעשרה מיליארד ₪) והיא צמחה וצומחת על רקע חוסר יכולתם של הבנקים לתת מענה מהיר לצרכי הנזילות של גופים עסקיים קטנים, החל מעוסקים זעירים וכלה בחברות ציבוריות.

מילת המפתח היא "בטוחה" או יותר נכון, העדרה: מדובר בראש וראשונה בגופים המתמחים במתן הלוואות ושירותים פיננסיים בהליך החלטה מהיר, אך ללא בטוחה לגופים עסקיים. על כן נדרשים גופים אלו להעריך את יכולתו התזרימית ואיתנותו הפיננסית של הגוף הלווה על מנת למזער 'תקלות' (אי כיבוד צ'ק), שכן בטוחה, אין. בהתאם, שיעור הריבית הנגבה גבוה משיעור הריבית הבנקאי (חד ספרתי עבור גופים גדולים ו'בטוחים' ודו ספרתי עבור גופים קטנים ומסוכנים יותר)

להבדיל, בקרב המערכת הבנקאית הבטוחה היא סלע היסוד עליו בונה הבנק את עסקיו בין אם היא פרטנית ו'צבועה' לטובת ההלוואה ובין אם היא כללית וחלה על מגוון מקורות הכנסה ורכושו של המלווה. בטחונות אלו (שתמיד גבוהים מההלוואה) והוודאות הרבה בדבר יכולת ההחזר בעת 'תקלה' (חוסר היכולת לשלם ריבית ו/או קרן), מאפשרים לבנקים להעניק הלוואות בריביות נוחות יחסית.

אצל גופי השוק האפור, 'הבטוחה' היא רכושו של המלווה והערבות לכך היא בריאותו ושלמות רכושו שנותר, ואלו אמורים להמריץ אותו לשלם את ריבית הנשך שמגיעה לעיתים לשיעור תלת ספרתי, אך כאמור, מדובר בתחום שהחוקיות ממנה והלאה.

כפי שציינו, תחום השירותים הפיננסיים מפוקח כיום רגולטורית ומספר התפתחויות רגולטוריות אמורות לסייע בקֵרוּב התחום ללב המשקיעים:

החברות חייבות כיום ברשיון שאינו ניתן לכל אחד שכן הוא מחייב הון עצמי ברמה מסוימת, מחייב דיווחים ומחייב שקיפות.

בנוסף, קיימת הגבלה על הריבית המוטלת על לקוחות (במסגרת חוק אשראי הוגן שיכנס לתוקף בנוב 18). בתכלס מדובר בכ- 15% כיום על הלוואות ארוכות, וכ- 20% אם ההלוואה קצרה משלושה חודשים. במקרה הספציפי של פעילות מול "עוסקים" (עצמאיים שאינם מוגדרים כתאגיד) שאינם נכללים תחת החוק, המגבלה היחידה היא ריבית העונשין (ריבית בנק ישראל +30%). מעבר לה אסור לחרוג, כך שלטעמנו, הגבלות אלו מאפשרות לחברות הבורסאיות להמשיך ולתמחר את הסיכונים שלהן באופן נאות ללא צורך בהקרבת הצמיחה בהיקף עסקיהן. ברור כי השפעות אלו מקטינות את התחרות ומחזקות את השחקניות הגדולות.

דחיפה נוספת להקטנת התחרות עתידה להכנס בשנה הבאה עם החלת חוק צמצום שימוש במזומן (יכנס לתוקף ביולי 19), שבהקשר של חברות שירותים פיננסיים מגביל מספר ההסבות על צ'קים לשתיים כך שלפחות חלק מהשחקנים בשוק שאינם מסוגלים לעבוד מול המערכת הבנקאית אלא סוחרים בצ'ק מול מתווכים אחרים, עתידים להפגע והתחרות תקטן.

אם נסכם את השינויים שעברו על התחום בשנתיים האחרונות נראה כי בדומה לענף הבנקאות, גם כאן, הסדרה רגולטורית אינה קללה, והיא בבחינת ברכה לשחקניות הגדולות. אם בנוסף גם נשקלל את רמת המחירים בה נסחר הענף נגלה כי מדובר באחד הענפים המעניינים להשקעה כיום.

להערכתנו, כאן כבר מדובר בהעדפות המשקיע לגבי הסיכון והסיכוי. בחרנו להתעכב באופן שרירותי על פני ארבע חברות שמהוות מדגם מעניין למרחב הסיכון/סיכוי בענף:

בשורה התחתונה: כל עוד המשק אינו מדרדר למיתון (וכרגע אין זה נראה באופק לשמחתנו) והאשראי מספק דלק לצמיחת התוצר, הרי שלטעמנו כל החברות ראויות להשקעה